תמי הדליק/ה נר לזכרו ב-23/04/2012: "אבא יקר שלי, לא עובר יום מבלי שאחשוב עליך, על כמה חבל שאתה לא פה איתי, על אם אתה קיים באיזשהו גוף ובאיזושהי צורה, מתגעגעת".
נילי ווצ'ינה הדליק/ה נר לזכרו ב-10/04/2012: "אוהבת עד עולם.".
אחרי הפיגוע בהודו- נזכרתי במסע שלך לארץ.../ תמי פפיסמדוב עו"ד לעתיד
גיגוש....אחרי הפיגוע הנוראי בהודו..צוות ישראלי מביא את הגופות של הישראלים ארצה...
לארץ הקודש, להקבר בה...
נזכרתי בך, איך אלי וגיא נסעו להונגריה להביא אותך, הם היו אחלה צוות...
חקרו מה קרה לך, חקרו פועלים עדים ששמעו אותך ואת סוסו מתווכחים עד כדי צעקות, שראו אותך יוצא מהמשרד שלו לכוון הOBI ששם קנית את החבל, הלכו לטאבו לראות שלא משכנת את הבית והיית בחובות כדי לבדוק אם לא איימו עליך ולא בגלל זה עשית מה שעשית...
סגרו להם דלתות הרבה פעמים ואמרו להם שהם מוכנים לדבר רק עם מאיר, לא נתנו להם תשובות והעלימו מידע....
ככה זה שזו לא הארץ שלהם, הם לא יודעים את השפה ולמישהו אחר יש את הכוח...
ואז טסו שוב לראות במלמות של הOBI לראות שזה אתה קנית את החבל בעצמך, ושלא רצחו אותך...
בכל זאת הם הביאו אותך הנה....ואנחנו נפלנו לרגלי הקבר שלך בזעזוע ובכאב נוראי שחתך אותנו....לא מאמינים שהכל נגמר, לא מאמינים שלא תהיה בבר מצווה של אור, בימי ההולדת של הנכדים, ובכלל שלא תענה לנו לטלפון, לא תבוא, לא תזמין, לא תצחק איתנו....לא תהיה איתנו.
כל כך הרבה דברים קרו מאז ואני מאמינה שאתה רואה, כל כך הרבה שקרים, זיופים, אנשים שלא אכפת להם לרמוס את הכבוד שלך ואת הרצון שלך, כל כך קל לאמר על מישהו שמת הוא רצה כך ואמר כך....הרי לא תחזור מהמתים ותאמר את האמת, גם לא נשמע את קולך בבית המשפט לפתע כמו שקורה בסרטים.....אבל אני עדיין מאמינה...
כל הרוע הזה לא הפיל אותי ולא גרם לי לאבד את האמונה בבני האדם, בלב טהור ואמיתי...
הבנתי שיש כאלה ויש כאלה....וכן יצא דבר אחד טוב מכל העניין, זה שהתחלתי ללמוד משפטים....מה לעשות אחרי כל כך הרבה תביעות את הופכת להיות חצי עורך דין...
ובשעור האחרון בדיני חוזים כשלמדנו על עושק המרצה נתן את הדוגמא של מיכקלשוילי נ' מיכקלשוילי, אני הייתי בהלם....זה פשוט הסיפור שלך. 3 אחיות שבודדו את אחיהן ממשפחתו, שגרמו לגירושיו, שגרמו לו להיות בקשר סמוי עם הילדים לא בגלוי מרוב פחד....
נזכרתי בך וראיתי שהמקרה של אחיות שלך לא נדיר..ויש עוד נשים רעות ששכחו מה זו משפחה, מה זה קדושה...מה זה שלבן אדם יש רצון משלו ואסור לבטל אותו....לא שולטים על בן אדם....
ובכל זאת אתה היית יותר חזק מהמשה או האהרון הזה מיכלשקוילי...כי כן אמרת לנו שאתה אוהב, כי כן היית איתנו, הזמנת אותנו...אפילו שעזבת בגלל ננולי שהיינו ילדות....אפילו ששיקרת לאמא שרק תתן לך גט ואתה "תעשה כסף" תחזור לארץ ותתחנו שוב...כמה תמימה היא הייתה...כמה חבל...ועוד עם כל זה שהן גרמו לך להתגרש עוד הייתה להן החוצפה לאמר לי בשבעה שאם היית נשוי לאמא זה לא היה קורה ועדיין היית חי... אז למה הן הפרידו אותך??? למה לא היית צריך להיות סבא נשוי מכובד?
למה היית צריך את כל הבאלגנים האלה? מישהי גויה שלא התכוונת איתה למשהו רציני, שפתאום כאילו רצית להתחתן איתה, כל כך קל להכניס מילים ומעשים למישהו שכבר מת...
אבל גיגוש שלי, אני יודעת שבסוף האמת מנצחת...ואני לא שונאת אף אחד...
ואולי אני לא מספיק טובה כי אני גם לא מרחמת עליהם....אני מרחמת רק עליך....
לא על עצמי לא על נילי..אנחנו כאן שורדות וחזקות..
והכי חשוב אנחנו נשמות אמיתיות שמגדלות את הילדים שלנו לאמת ולצדק, לא להטות את האמת לפי הנוחות שלנו...אלא אמת אמיתית גם כשהיא לא תמיד לצידנו...העיקר לא לפגוע ולא לגרום לנזק לאף בריה בעולם.
שלושה חודשים ויום/ תמי
כבר שלושה חודשים ויום....שאין לי אבא. אני לא מאמינה שאני כותבת פה ב"דברים לזכרו".... גיגה שלי...אני נלחמת עכשיו בדמעות...אני נלחמת בכאב הזה, מנסה לצחוק מנסה להיות אמא...זה מאוד קשה. כי אני לבד...אני לבד בכאב הענק הזה...אפילו נילוש שלי שכלכך כואב לה...בכל זאת אני לא יכולה לחלוק את החור הזה שיש לי בנשמה עם אף אחד...אני קמה בבקרים, מתאפרת מסתרקת מארגנת את הילדים, והולכת לעבודה...ושם אני מקבלת קהל, עוזרת לאנשים, צריכה לחייך ולהיות נחמדה...באים כל מיני חולים ומספרים לי אבא שלי נפטר לפני כמה חודשים אמא שלי נהרגה וכו'...ואני? מה איתי? למה לי אסור להגיד? לספר? להוציא? אני גם לא רוצה...כי זה לא יעזור...לא יעזור לי לספר או לצעוק או לחפש בכל העולם אתה פשוט לא תחזור...אני לא אראה אותך יותר... ...ואין לי כח יותר...אין לי כח להיות בלעדיך...אני רוצה את אבא שלי...אני יושבת וחושבת..מה לא אהבת אותי בכלל? איך עזבת אותי ככה? באמצע אוקיינוס? או מדבר? איך אני לא אביא אותך יותר משדה התעופה, ואני לא אכין לך עוגות ללא סוכר, איך אני לא אספר לך דברים מצחיקים על הילדים? או בדיחות, או דברים טובים שקרו לי בעבודה, או על אלי, אני יכולה לספר את זה לאבן השחורה הזאת...הקרה...אבל מה עם התגובה? היא לא עונה לי האבן הזאת...אתה שם אתה מסתכל במבט שלך, ספק מרוצה ספק כועס...אבל מבט חושב...אפילו קצת בקורתי...אתה שם אבל אתה לא אומר לי כלום...ואני שוכבת שם על האבן וגם הדמעות מרטיבות אותה וגם המיים שאנחנו ממלאות בשביל לשטוף. אני שוכבת שם על הקבר שלך ואני מחבקת את הדבר הקר הזה...אבל איפה אתה? אתה שם בכלל? או שאתה כבר למעלה במקום טוב יותר? עם נשמות שאתה מכיר? או שבכלל אין כלום והגעת למנוחת עולם...פשוט שום דבר...מתי אני אדע מה יש שם ומה קרה לך? אם היתה לי דרך לחזור הייתי מנסה..אבל יש לי ילדים..אני לא יכולה להשאיר אותם לבד עם טראומה שתלווה אותם לנצח ברגע שהבאתי ילדים לעולם הזה אני צריכה להיות אחראית עליהם. אני לא יכולה לזרוק אותם. איזו סיבה יש לי לחיות מלבדם? גיגה שלי מוצאי שבת עכשיו...מאז שהלכת אני לא מדליקה אש בשבת...הולכת למקווה...מנסה לעשות כמה שאפשר...אבל האם זה עושה לך משהו בכלל? מוזר אבל הנר השבועי עוד דולק הדלקתי בדיוק לפני שבוע והוא הגיע רק לחצי שלו...מוזר...הרבה דברים מוזרים...איך פתאום אנשים מרחוק נראים לי כמוך ואני חושבת אולי זה הוא...ואני אפילו שואלת את אילקה המון פעמים אם הוא בטוח שזה אתה שהוא ראה כמה דקות לפני הלוייה בזיהוי גופה...אולי זה היה בכלל מישהו אחר? אולי סתם נעלמת וברחת ורצית חיים אחרים אז הכל מבוים? הלואי...הלואיי שהיו לך חיים אחרים..הלואי שהיית מגשים את עצמך, הלואי שהיית זורק לאנשים את האמת שלך בפנים. הלואי שהיית מעמיד אנשים במקום. את כולם, כל מי שפגע בך...כמו שהעמת אותי במקום לפני 9 שנים שאור נולד...חינכת אותי ולימדת אותי לא לקבל החלטות חשובות בלי להתייעץ איתך קודם...אפילו שמעולם לא התכוונתי לפגוע בך אני שמחה שכעסת עליי ושאמרת לי את זה. אני שמחה שהיית מספיק חזק בשביל לכעוס עליי ולא לדבר איתי אפילו...אני שמחה כי אני יודעת שהיית פתוח איתי, שיכלת להגיד לי, שלא הייתי כמו אנשים אחרים שלא העזת להגיד להם את המחשבות שלך...גיגה שלי גם אם היית זורק אותי מעזריאלי או אומר לי את הדברים הכי מעליבים איך אי פעם יכלתי לכעוס עליך? אפילו שעזבת אותנו שהיינו קטנות, אפילו שטסת לארץ אחרת בכלל בלי להתקשר...אפילו אז כעסנו והיינו מאוד מאוכזבות אבל אתה אבא כלכך מדהים שחזרנו להיות...יותר חזק מבילדות...יותר חזק מתמיד. אבא ובנות. אף אחד לא יודע כמה אהבת אותנו רק אנחנו יודעות, אף אחד לא יודע כמה אנחנו אוהבות אותך...אני מקוה שאתה רואה ויודע...גיגה שלי הלואי שהכל היה אחרת. הלואי שהייתי יכולה להתקשר...פעולה כלכך פשוטה, להרים את הטלפון ולחייג 3427221....אבל הקול שלך לא שם...הקול היפה שלך איננו כבר....אם העולם היה מלא באשנים כמוך העולם היה מקום הרבה יותר טוב ונקי וטהור...אפילו רצינו להמציא בושם על שימך אני ונילי לקרא לו PURE GIGA אבל אהרון מה זה צחק עליי ואמר לי שיש כזה כבר לכריסטיאן דיור פיור דיור או משהו כזה...אני בטוחה שלך זה הרבה יותר מתאים... גיגה שלי אבא שלי יקר ואהוב..איש צנוע וישר שלי, איש שלא יכל לפגוע בדבר, בזבוב, איש שאהב כלכך להנות אבל לא ידע איך...איש מתוק שלי..אבא אהוב שלי. אני מתגעגעת.
אבא/ נילי (בת)
קשה לי , אבא ,קשה לי לכתוב את הדברים האלה כי יש לי חור בלב וחור בנשמה ואני לא יודעת כבר מה לעשות אני שומעת את השירים שאתה בטוח היית אוהב ומדמיינת ונזכרת שהלכנו בים יד ביד וירד גשם ונזכרת איך רקדנו ביחד תמיד ושתינו ביחד צחקנו ביחד והיית צובט אותי באף איך תמיד היית קורא לי נילוש איך היינו מדברים וצוחקים על הכל תמיד הייתי כל כך בוכה שהיית לוקח אותי לשדה התעופה הייתי נקרעת והייתי יודעת שגם אתה והיינו הולכים לסופר וקונים מלא נקניקים שרצית לקחת לשם ועוגות נטולות סוכר ותמיד זה היה לא נורא עוד כמה חודשים נתראה שוב "תהיי ילדה טובה" זה המשפט הקבוע שהיית אומר לי והייתי מבטיחה אחר כך טלפון "הגעתי בשלום..." "איך שנסעת התחיל לרדת גשם" והיינו צוחקים היית אפילו בא אליי לבית הספר ושואל את המנהל "איך היא" ושהוא אמר שאני ממש לומדת טוב אתה זרחת אני לא יודעת איך להסביר לך אפילו לא יודעת מה להגיד הלב שלי מתפוצץ מגעגועים מהכל מנשקת את התמונה שלך ומרגישה כל כך מטומטמת שאני מנשקת חתיכת זכוכית קרה אפילו אי אפשר להחזיק לה יד לחבק אותה כלום רק רואה את החיוך שלך שלפעמים כל כך חי ולפעמים כל כך מאוכז משהו ומה יהיה הלאה איך נתגבר אני ותמי? אני כל כך רוצה להתקשר אלייך ולחשוב שזה היה רק חלום שנמשך חודשיים בדיוק עשרה שבועות היום בזמן הזה זה כבר קרה אם היה אפשר לחזור הייתי נותנת את הכל רק שתהיה איתנו פה אבל גם את זה אי אפשר תמיד תמיד אתה איתי בלב שלי בראש שלי בדמעות שלי במסנג'ר שלי מדמיינת שאולי עוד תכתוב לי אני אוהב אותכם אוהבת אותך מתגעגת מאוד נילי.
אבא יקר שלי/ תמי בת
בכל יום אני מתקרבת אליך יותר. בכל יום אני מגלה עוד משהו על עצמי. החיים מלאים במבחנים, החיים מלאים בסימנים. אני יודעת שאתה מחבק אותי, אמרת לי והוכחת לי את זה. על כן בגלל שאני מבינה שלא היה לך קל בעולם הזה. לא היה לך קל להיות מי שאתה, לא היה לך קל לחיות עם מי שסביבך, כנראה גם לא היה לך קל להיות אבא, אני מקבלת את הכשלון הזה כפי שהגדרת, אני מקבלת את הקושי שלך ואת ההתנצלות. אתה יודע שני אלופה בלהכנס לרגשות ולראש של הצד השני, אני לא שופטת אני מבינה. אני מבינה אותך אבא יקר שלי. חבל לי שבזבזת חייך כך אך לא יכלת יותר אני יודעת. על כן אני מחבקת אותך ואוהבת אותך ממש כמו שאתה כאן מולי. לא צריכה את המתנות שלך, לא צריכה את החומריות שלך, צריכה רק את הליטוף שלך, את ההקשבה והגאווה בי. וזה מה שאמרת לי בשיחתנו האחרונה, על כן אני סולחת לך ואוהבת אותך מכל הנשמה.
גיגוש שלי/ תמי
היי גיגוש, אני יושבת פה עם סיגריה לפני המבחן במנהלי...אני בחרדה מהמבחן הזה. חרדה מאוד גדולה כי לא התכוננתי כמו שצריך וגם כי העבירו את החומר בצורה גרועה מזעזעת...לא כמו בקורסים הקודמים שהיה מדהים. בכל אופן אתה יודע כמה אני מתגעגעת אליך ומקווה שטוב לך ומבקשת ממך שתשלח לנו טוב. גם בלב וגם ביום יום, בהצלחות שלנו.אתה יודע על מה אני מדברת ואיך תמיד אני מבקשת מאלוהים ויודעת שאתה שומע אותי.אוהבת אותך מאוד מאוד. תיאה שלך
אבא היקר שלי החודש יש לי יום הולדת/ תמי
והנה שוב לא תתקשר, זה מה שהכי חסר לי.... חזרתי מהלימודים, אני עייפה ובכל זאת חושבת עליך, עצובה. אני מסתכלת מהחלון, לפחות הנוף יפה, הרצליה, עיר שמאוד אהבת אבל לא תהיה בה יותר....
מה אני אגיד לך אתה חסר לי כל יום יותר ויותר...כל לילה שאני נרדמת אני חושבת עליך ומדמיינת שאתה אומר לי לילה טוב. לפחות אני כל כך עמוסה שרוב היום אין לי אפילו זמן לחשוב, אבל המחשבה והעצב עמוק בתוך הלב.
3 שנים ו7 חודשים...דיברתי עליך היום עם אור/ תמי לקריאה
3 שנים ו7 חודשים...דיברתי עליך היום עם אור/ תמי
היי גיגוש, היום דיברתי עליך עם אור, הוא ילד כל כך גדול, אמרנו כמה חבל שאתה לא פה לראות אותו, כמה חיים יכלתם לעשות יחד, הוא כל כך חכם, מתוחכם, ציני, היית כל כך צוחק ממנו ואוהב אותו...מה היה כל כך חמור שהיית צריך להפסיד את כל זה? מה היה כל כך נורא שהלכת ככה? אוף יש לך פה 2 בנים ו2 בנות כל כך נהדרים כל כך מושלמים, ראית אותם תינוקות בסכ"ה, רכים וקטנים...הם כל כך השתנו, יכלת לנהל איתם כאלה שיחות, אני יודעת שאתה איתם, אני יודעת שאתה שומר עליהם ורואה אותם, אבל הייתי רוצה לראות את התגובות שלך, הייתי רוצה לראות אתכם יחד פה בעולם הזה....היית רוצה לבוא אליך איתם עכשיו, ושנעביר את הערבים בצחוקים ושיחות, כמה כיף יכל להיות...כמה רגוע היה פעם, כמה באלגן יש עכשיו...גיגוש שלי. אני מכבדת אותך ואת ההחלטה שלך, כי אני לא יודעת מה היה שם, יש לי חוסר עובדתי כמו שקוראים לזה....אבל כואב לי באמת ובתמים, מכל הלב...כואב לי שאיזה עורך דין מטומטם שואל אותי אם היחסים ביננו היו טובים או לא...זו כזו חוצפה...הרי מי אהב אותך כמוני? מי שמר עליך ומי דאג לך כמוני? ואני לא מדברת על אוכל או על בגדים או כסף. אני מדברת על הלב שלך, על הכבוד שלך, מי נלחם את המלחמות שלך שאמרת לי מה שאמרת? מי הגן עליך כמו לביאה על הגור שלה? זה היה צריך להיות הפוך נכון, אתה האבא ואני הבת...אבל ידעתי שאתה פוחד מהם, אמרת לי כמה אתה מאוכזב...ואני לא ראיתי בעיניים ויצאתי להלחם נגד מי שהורס את אבא שלי...אבל אתה לא נתת לי, התייאשת לי ככה ופרחת כמו בועת סבון...גיגוש שלי אני כותבת לך פה בערב שבת, אילקה על הספה נרדם, הילדים משחקים בחדר...ואני , מה איתי? אני בסדר...אני לומדת, ומצטיינת בלימודים, אני עובדת, ואני תמיד מקשיבה ועוזרת לאנשים שבאים אליי, רק השבוע קיבלתי מכתב תודה שעבר לתיק האישי, וגם היתה אצלי אישה בת 84 שיש ל 5 ילדים שלא אכפת להם ממנה והזדעדעתי מהיחס שלהם אל אמא שלהם...גיגוש שלי אני יודעת שהייתי בת טובה ולא קיים המטומטם שיגיד ההיפך...הלואי שהילדים שלי יכבדו אותי ככה...הלוואי שהילדים שלהם יכבדו אותם ככה...גיגוש שלי 3 שנים ו7 חודשים....הכאב מתעמם אבל לא נעלם....אני אוהבת אותך...רוצה לראות ולחלום אותך הלילה...רוצה שתחבק אותי ותגיד לי שטוב לך...רוצה שיהיה לך טוב באמת...אוהבת אותך לנצח והמון...תמוש שלך.
היום אתה בן 60/ תמוש
גיגה יקר שלי. היום היינו אמורות לחבק אותך, לעשות לך ארוע של עשרות מוזמנים ולברך אותך כי אתה בן 60. משום מה זה לא קורה. ואני פה לבד ביום של גשם. אתה חוגג איפה שהוא בשמיים או באדמה מתחת לשיש השחור והמאוס...לא יכולה להבין איך ההחלטה שלך הרסה לנו את החיים. אין כלום יותר. הצחוק לא שלם והלב אבוד...כבר לא יודעת מי אני בלעדייך. כל כך חבל. יכלנו להיות מאושרים אם רק היית נותן. אם היית מתייעץ, אם היית מזהיר. אבל הלכת לבד בלי להגיד לי כלום, חשבת שהעושר שאתה משאיר יעזור...אם רק היית יודע כמה טעית. אם רק היית יודע כמה אני חזקה וכמה הרים וגבעות יכלתי להזיז למענך. חבל לי עליך, חבל לי עלינו, חבל לי על נילוש שלי ועל הנכדים המתוקים שלך שחיים עכשיו עם הורים פצועים ולא שלמים. אני יודעת שזה לא מה שהיית רוצה בשבילנו. כולי תקוה שהוקל לך ושהנשמה היפה שלך חופשיה ומשוחררת מדאגות...מזל טוב אבא יקר שלנו. אני אומרת לך את זה בלב חצוי שמלא בכעס וברחמים עליך וגם עלינו...אבל השרידים האלה של הלב שלי עדיין אוהבים אותך ומאחלים לך כל טוב...הרבה נשיקות מתוקות וחיבוקים חמים גיגה שלנו.
ל ANNA ענת היקרה/ תמי
תודה על המילים החמות והמחזקות, התרגשתי לקרא את מה שכתבת.... אני מתה לדעת מי את...כתבי לי למייל אם בא לך . papiss@smile.net.il תודה רבה רבה
אני ישבתי פה,וקראתי מכתב אחרי מכתב שכתבת זה קרע לי את הלב.. כ"כ הרבה אהבה לבן אדם שהלך מהעולם- וכנראה בגלל אנשים רשעים.. אני כותבת לך את זה בשביל לחזק אותך להגיד לך שאם כך הן פני הדברים תמשיכי לעשות ה-כ-ל על מנת שהצדק ייצא לאור..
הגעתי לכאן ממש בטעות,חיפשתי אתר הנצחה שבנו למכר שלי שנהרג.. וראיתי שבאותה שנה 2005 יש אתר שנבנה לזיכרו של יוחנן סריג- לא יכלתי שלא להיכנס כי ידעתי שהוא קרוב משפחה של אמא שלי.. היא תמיד מדברת עליו ומזכירה אותו.. למרות שלא זכיתי להכיר אותו הבנתי שהוא היה איש אשכולות..
אממ אני לא יודעת כל כך מה להגיד.. אני לא יודעת איך לסיים את זה.. אני מקווה שהוא נמצא עכשיו במקום שראוי לאנשים כמוהו- אנשים ששמם הולך לפניהם..
לאבא שלי גיגה כמו שרצית אקרא לך הנה אני פה יותר משנה אחרי שברחת
יושבת פה ובוכה...סוף סוף בוכה אחרי קפאון של כמה חודשים...הדחקה או גם בריחה שלי.
אני בוכה כי זה לא פייר...זה לא פייר כל המצב הזה...שאני ונילי עוברות פה עכשיו...
כל המלחמה השקרית המטופשת הזאת...
אני שונאת אותן את אחיות שלך אני שונאת אותן אחת אחת...הכי פחות את כתו אבל גם אותה.
אני שונאת את תאוות הבצע שלהן את הרוע שלהן את הטמטום האטימות...
את זה שהן לא באו אף פעם בחיבוק מנחם...שהם לא מסתכלות בעיניים שלנו ורואות את העיניים שלך..כי אני ונילי זה אתה עכשיו...זה מה שימשיך את הקיום שלך בעולם הזה לדורי דורות ,אחרכך אור עדי רוי והנכד החדש שלא תזכה לראות...
אני שונאת אותן ואני שונאת את סוסו ואת מאיר ואת אילן על מה שהם עשו לך ועל כל מה שהם מסתירים...על זה שהם בטוח בטוח גרמו לזה שאתה לא פה...על זה שהם לא תמכו בך ובאותו יום אחרון ומכריע שבחרת ללכת הם היו האחרונים שנפגשת איתם והם במילה טובה אולי יכלו לשנות את דעתך..אבל הם דחפו אותך..לא נתנו שום כתף ושום זרוע מנחמת...רק רוע וסימנים של דולרים בעיניים ואולי נמאס לך...ואולי בכלל לא בחרת ללכת..אולי רצחו אותך והכל היה מתוכנן עד הפרט האחרון...וגם את גבי הזונה אני שונאת...איך היא מכרה אותך אחרי כל מה שעשית בשבילה, מאשפתות הרמת אותה והיא בעבור כמה דולרים מצפצפת ומשקרת ורומסת את הכבוד שלך, אומרת שפירנסה אותך ונתנה לך גב כלכלי, מזייפת חתימות שלך ומעשים שמעולם לא עשית...והכי נורא מזיקה ל2 הבנות שלך שהיא ידעה כמה אהבת...לא משנה כמה כסף חשוב בחיים אם היא היתה מכבדת אותך היא לא היתה מתנהגת ככה...
אני שונאת את מלחז שאמר שיהיה שם בשבילנו אבל לא התקשר אפילו פעם אחת למרות שהוא ידע הרבה וידע כמה אתה כועס על מאיר וסוסו ואפילו אמרת לו בשבוע האחרון שאתה חייב לתת לנילי ליומולדת 1000 דולר כאילו זו המשאלה האחרונה שלך אבל גם את זה הוא לא הגשים...רק אחרי מהלך ארוך של משא ומתן והסכמים..כאילו יש למישהו זכות בכלל להחזיק משהו שלא שלו, רק בגלל שהיתה להם הזכות להתנהג בך ועם הכסף שלך כמו בובה עלחוטים...
גם אהרון שבהתחלה אמר כמו צדיק גדול שמבחינתו גיגה השאיר לו מכתב לדאוג לבנות שלו והוא לא יתן לזונה הזאת לקחת את הרכוש של דוד שלו, בדיוק במילים האלה...אבל איך שהוא ראה איך סוסו והאחיות והמשפחה מתנהגים גם הוא תפס רגליים קרות ושכח אותנו..
כמו כל אחד שהבטיח לך הצלחה במשהו ושכח ואכזב אותך..זה מה שעברת כל חייך לא? הבטחות שווא, אכזבות, עד שהתייאשת...ככה הבטיחו לנו, תהיו בשקט חודש אל תספרו כל מה שאתן יודעות שסוס עשה לגיגה, נעזור לכן, ליקה ממידה אמרה אני אדאג לזה שאם סוסו עשה את זה לא משנה שהוא בעל של אחותי הוא ישלם על זה, אני אדאג שהם יתנו לכם את כל הכסף של אבא רק תהיו בשקט ותעשו אצל כתו את השבעה היא אמרה ואני אעזור לכם בהכל ...חחחח לא עבר אפילו חודש וראינו כבר מול מי יש לנו עסק...ננולי לקחה בעלות על התכשיטים שלך כמו איזה עורב, לא מתביישת...עוד גנבה מלא דברים שלך מהבית של פה ומהבית בהונגריה, איך הן בכלל שמות מטפחת והולכות לבית כנסת איך בכלל מכניסים לבית כנסת כאלה שודדות וגנבות...העיקר קוראות תהילים ושומרות שבת אבל אין להם לב וטיפת אנושיות...
אני שונאת את כל הדודות השקרניות שלי שלא מעניין אותם בכלל למה מתת..וכמה אני וניליאהבנו אותך והיינו היחידות אבל היחידות בעולם הזה שאהבו אותך ולא את הכסף שלך ואת הנוחות שהוא נותן...
והנה כמובן שכל אחד לקח את החלק שלו ברכוש שלך ויש עוד כל כך הרבה שאנחנו לא יודעים...
ואני יודעת גיגה שלי שאני אף פעם לא הייתי מתנהגת ככה במקומם...אף פעם לא הייתי מעלימה כספים של מישהו שמת שהלווה לי לשיפוצים או דירה או למשהו אחר בתקווה שהילדים שלו לא ידעו ויעלו על זה, אבל על הרבה אנחנו יודעות ולא אומרות גיגה שלי ועל מה שאנחנו לא יודעות אני מקוה שאת החוב הזה אלוהים יגבה מהם...
כסף זה לא הכל בחיים, אני רוצה רוגע ושלווה...אבל מעל לכל אני רוצה שכל מי שהביא אותך למצב הזה יפול ישלם יתחנן לרחמים..שיגיע לקצה של הקצה לשאול לגהנום....
והכי אני רוצה לחבק אותך ולהרגיע אותך ולדעת שאתה בסדר וקיים ורגוע...הלוואי שלא תיקח קשה את מה שאתה רואה מלמעלה, ושתהיה רגוע ולא תתן להם להמשיך לעצבן אותך על מה שהם עושים לנו...כי זה לא שווה את זה גיגוש שלי...מתת פעם אחת בגללם...ואני רק רוצה שתהיה חופשי ותחיה לנצח כמו איזו יונה לבנה וחכמה...שוחר שלום...כמו שאתה.
שנה עברה ולא נסגר שום מעגל/ תמי
שנה עברה ולא סגרתי אף מעגל שנה עברה ואני רק בהתחלה ואתה אולי במקום טוב יותר אולי לא דואג יותר אולי נח על זרי הדפנה אני כמעט מבינה...
והלב הזה שהשארת פעור מדמם מתקרר מתחמם עם חרב שנעוצה עמוק עמוק ואתה כבר רחוק ולי אין אבא יותר שדואג מתקשר שאני קונה לו מתנה שאני מכינה לו ארוחה אין לי אבא יותר לשתף להתגאות במי שאני לקבל חיזוקים
רק אבן שחורה עם תמונה שמביטה ואומרת "אני הרבה יותר חכם מכם" ןכמה מילים שכתבת על מוות חיים וכל מה שבינהם
ואני אוהבת אותך ועברה כבר שנה ואני לא מסוגלת עדיין להתמודד כי לא נסגר שום מעגל הכל פתוח פרוץ ובתוך הלב הכאב נעוץ
אני אוהבת אותך אבא שלי הלואי שהשתחררת ותשחרר גם אותי.
הלב שכח איך זה להיות שלם/ תמי
המלודיות מובילות אליך... ונעצרות בלחן מינורי...מול נהר גדול אשר מתחיל בנחל ממשיך ונהפך לים....
הים שלי נעצר ביום שבו טבעתי והבנתי שאני כבר לא נושמת והדמות שלך נעלמה לי מכל התאים...
בתת מודע אתה עודך קיים לי אך המעצורים אשר שומרים מהרס פועלים. ואתה תמיד עומד שם מרחף ולא אומר אף מילה נותן לי לטעות וליפול ואני עוד מקווה שתהיה שם בשבילי שארצה לקום שארצה להתמודד מול מוות שאאסוף את כל שברי אהבתי שאחבר שוב את הלב שמזמן שכח איך זה מרגיש להיות שלם
לקריאה
סגור
